לכבוד...

שלום וכט"ס.

הנידון במכתב הוא כשרותו של הרב שלמה אבינר. אך לפני כן מוכרח אני להקדים הקדמה חשובה. לפחות לי היא חשובה, בגלל הקושי הנפשי הגדול שיש לי לכתוב בכלל מכתב כזה:

אני יכול להעיד (ואני מתפלל שתאמין לי בזה) שברוך ה’ כל האנשים העוסקים בעניין - כולל כולם - הם אנשים יראי שמים, עדינים, ישרים, צדיקים באמת. אף אחד מהם לא פועל מתוך מניע נקם כזה או אחר ולא בגלל רצון לפילוג ומחלוקות ח"ו. כל האנשים שעוסקים בזה היו רוצים הרבה-הרבה יותר לשבת וללמוד תורה בשקט ולעסוק רק בדברים טובים. כולם מואסים מאד בהתעסקות בלכלוך הזה, אבל כולם גם יודעים ש"במקום שאין אנשים השתדל להיות איש", ושאם הקב"ה חשף דווקא אותנו לעובדות החמורות והמזעזעות על מעשיו והוראותיו של האיש, איננו רשאים לשתוק ולהניח לציבור להיכשל באיסורי כרתות נוראים יום יום, ולבסס את תורתו ודרכיו על רב שאינו הגון (בלשון המעטה). ראה באתר (אבינר.נט): "מקורות תורניים בנושא חובת הפירסום", ותראה מדוע לא יכולנו לברוח מזה גם אם רצינו, וזאת בנוסף לעידוד וההכוונה שקיבלנו ממורי ההוראה בדור זה.

אני אישית נכנסתי לעניין לאחר שנחשפתי אליו מכלי ראשון לפני כמה שנים. מכיוון שהחזקתי מאוד מאבינר באותו הזמן, לא יכולתי לקבל את הדברים, ומאידך לא יכולתי להמשיך כרגיל, כי אם זה נכון לא אוכל להמשיך ללמוד בספריו ולשמוע אותו. ביררתי קצת, אבל העדפתי להשאר בחוץ. נקודת המפנה אצלי היתה כשדברתי עם רב גדול, וסחתי לו את מה שאני יודע. הייתי בטוח שהוא "יזרוק אותי מכל המדרגות", אבל לתדהמתי הוא ניענע לי בראשו, ואמר שאכן כל מה שאני יודע נכון, והוא יודע זאת זמן רב, אבל ידיו כבולות והוא לא יכול לעשות דבר משום שיגידו שהוא מעליל על רקע פוליטי ואישי. הוא אמר לי שהוא חסר אונים. שאלתי אם יש צורך שאנשים אחרים יעסקו בכך ויחשפו את האמת, וענה שכן. אמר לי שעם כל הכאב הגדול, אין ברירה אחרת, כי מדובר בנזק גדול לציבור. מכאן ואילך התייחסותי היתה אחרת. עדיין נזקקתי לשמיעת עדויות רבות בשביל להאמין לדברים באופן מוחלט, אבל אפשר לומר שהחזקה של אבינר כאדם כשר כבר התערערה אצלי מאוד.

אני יכול להעיד שכל האנשים העוסקים בעניין ניסו ללמד זכות על אבינר עד כמה שרק יכלו, כולם משתדלים ככל יכולתם למצות רק את האמת, וכולם אינם סומכים על עצמם בלבד אלא מתייעצים לכל אורך הדרך עם תלמידי חכמים מהשורות הראשונות.

אני יודע ומבין היטב שקשה להאמין לכל העובדות המזעזעות שיש בחוברת (ויש יותר. לא כולן נכתבו). הרי אני אישית לא האמנתי גם אחרי בדיקות וחקירות רבות. הבעיה העיקרית פה היא שזה דבר כל כך מוזר, שיש אדם שמעביר המון שיעורים, מחזק אנשים, יוצא נגד טלויזיה, מחזק צניעות וכו’ וכו’, ומאחורי הקלעים הוא מחטיא אנשים במזיד, גונב, משקר, מדבר שיחות אירוטיות עם נשים וכו’. זה פשוט דבר לא נתפס. אבל עם כל הכאב והקושי - יש דברים מוזרים בעולם, ועם העובדות אי אפשר להתווכח. וכבר היו דברים כאלה בהיסטוריה שלנו. במקורות שלנו יש התייחסויות ל"תלמיד חכם שאינו הגון", וזו אמנם מציאות נדירה אבל קיימת. להלן נסכם בקצרה את העובדות, ונראה מדוע הגענו למסקנה הזו באופן חד משמעי.

ê

מבחינתנו, העובדה המרכזית בסוגיה זו היא פרשת התרת הנידות. העובדות בפרשה זו נבדקו היטב על ידינו וע"י תלמידי חכמים גדולים, והן אינן משתמעות לשתי פנים. ייתכן שבחלק מהפרשיות האחרות (לא בכולן) ניתן לפרש את העובדות (בדוחק כזה או אחר) באופן שאינו פוסל את אבינר לגמרי. אולם לנו הן עזרו "להפיל את האסימון". כאשר אדם רואה כתם שחור על דף לבן זה נראה לו מוזר, והוא עלול לחשוב שהוא פשוט לא רואה טוב (גם כאשר בפועל הוא כן רואה טוב). אבל כשהוא בודק ורואה שהדף מלא כתמים אפורים, הוא מבין שכנראה השחור הוא באמת שחור.

ברשותך, סקירה וסיכום קצר של הנתונים, ובו הסבר מדוע לא ניתן לדון לכף זכות, על אף רצוננו:

1.     ישנן עדויות רבות, שאבינר התיר נידות שראו דם גמור, שאין ולא היתה מעולם שום מחלוקת שהוא אסור מדאורייתא באיסור כרת. העדויות הללו נחקרו בדקדקנות ע"י ועדה של שלושה מגדולי מורי ההוראה שבדור, שאף בדקו זאת בעצמם, והגיעו למסקנה שהרב אבינר מורה כנגד ההלכה ואין לסמוך עליו בעניינים אלו. הועדה הזמינה את הרב אבינר להופיע בפניה ולהסביר את מעשיו אך הוא סירב לבוא.

2.     גם לפני וגם אחרי עבודת הועדה, היו נסיונות רבים לסיים את הפרשה מבלי להוציא אותה לציבור. אבינר סירב לכל הנסיונות הללו.

3.     בבדיקה שערך הרב אלרן מכוכב השחר התברר שאבינר יודע היטב את ההלכה ואף לעתים מחמיר יותר מהמקובל.

4.     כמו"כ נבדק ונמצא שאבינר אינו עיוור צבעים.

5.     לא הרב אלרן, ולא אף אחד מהרבנים התומכים באבינר, הסכימו לראות או לשמוע את העדויות על הוראותיו של הרב אבינר למעשה. אף אחד מהם לא הסכים לדבר עם העדים, ולא עם מי מחברי הועדה!

6.     הוועדה התכנסה שוב כשנה אחרי הפסק, יחד עם רבנים נוספים (כתשעה במספר), ודנו בהשלכות של הפסק ובמציאות העגומה, שאבינר לא שת לבו לפסק והציבור בבית אל ממשיך לשאול אותו מידי יום ביומו. לוועדה הגיעו עדויות על כך שבדקו אותו עוד כמה פעמים והוא ממשיך להתיר דמים גמורים עד עכשיו, מידי יום ביומו. הדברים שנאמרו שם הוקלטו וסוכמו בפרוטוקול. נאמרו שם דברים חמורים מאוד שאינם משתמעים לשני פנים. חלק מן הדברים נצטט כאן:

הרב אברהם יצחק כלאב (דיין בביה"ד של הרבנות הראשית וראש כולל דיינות בפסגות): אני הלכתי לרב שפירא ושאלתי למה חתם שרק על דברים אלו לא יכול להורות. זה איש רשע. איש רשע לא יכול להורות בשום דבר. וענה לי: בטח, זאת היא הכוונה. כך הוא אמר לי.

הרב דב ליאור: אנחנו קיבלנו מנדט מהרב אליהו שליט"א רק בדבר הזה. זה נכון שזה משליך על הכל. אני לא חולק על הדבר הזה. קשה היה לנו לכתוב שפוסלים לגמרי. יאמרו, מי הסמיך אותך? מי שמך לראש? גם במינימום שנכתב אנשים כופרים. אנחנו קיבלנו הודעות מה"חמ"ל" של בית אל שבכלל לא היתה וועדה, ואח"כ אמרו שהרב אליהו חזר, והרבנים חזרו. יש אנשים שמתקשרים ושואלים האם זה נכון שהיתה ועדה.

הרב איסר קלונסקי (רבה של גבעת מרדכי, מוציא ספרי הרצי"ה "אור לנתיבתי" ועוד, שליחו של הרב אליהו שליט"א בכל ענייני הנידה והוועדה): יש מכתב של הרב של קרית שמונה, רב כבר 30 שנה, עם תמיכה מוחלטת, עם טענות והחלטות. הוא כותב אין תקדים שרבנים יגידו על רב אחר שלא פוסק בסדר.

הרב ליאור: זה יפה מאוד להגיד דבר כזה... תיאורטית זה נכון...

הרב דב ליאור: זה לא דבר שיש בו דעות, דבר שיש בו ספק. דבר ברור לכל מי שיש לו עיניים לראות רואה שזה אדום. חוץ מזה היו גם כל מיני הוראות, זה מופיע בפרוטוקולים של הוועדה, נשים בהריון עם דימומים ואמר שזה שום דבר ומקובל בהריון. או הפרדת שיליה, שקיבלנו גם חוות דעת של הרב הלפרין שזה לא בסדר, וטיהר. בקיצור: לנו זה ברור שהדברים האלה הם הוראה נגד התורה.

אחד הרבנים: אולי הוא עיוור צבעים?

הרב ליאור: לא, לא, אני שאלתי את זה, ואמרו לי שלא.

הרב יעקב יוסף (בנו של הגרע"י שליט"א, רבה של גבעת משה וראש כולל): הראשון לציון בדק את זה. הרב אליהו לפני שנה ורבע כשהוא נכנס לתמונה, אבינר הגיע לראשל"צ. היה מונח לו על השולחן קטלוג של צבעים, והוא ענה: זה סגול, זה וורוד, זה כתום, זה אדום וכו’. הוא ידע בדיוק. כך שהוא לא עיוור צבעים. כך אמר לנו הראשון לציון, כך שהוא לא עיוור צבעים. אם כי כשהוא הלך להתגייס בצבא הוא אמר שהוא עיוור צבעים. בתיק הצבאי כתוב עיוור צבעים, אבל אצל הרב הראשון לציון מה שהיה לפני שנה ורבע, הוא ידע בדיוק. אז יש כאן את הבעיה הראשונה מה שהרב העיר, שזה לא שגגה, אלא...

הרב ליאור: יש חסידים עד היום שמתעלמים מכל ההחלטות של הוועדה. ואומרים שזה פגיעה בתלמיד חכם. ואומרים שגם נגד הרב קוק בשעתו יצאו בשצף קצף. זה נכון. אבל איפה שזה דבר לא נכון והולכים לעשות חיפוי, זה מיגרע גרע. אני גם הפנתי לכתחילה לרב עמאר ובפועל לא זז שום דבר.

הרב יוסף: אני דיברתי עם הרב הראשי האשכנזי והיה המום. אמרתי לו: אתם צריכים לדון, הרבנות הראשית. זאת אומרת, הרב מצגר יודע על הסיפור מכלי ראשון.

הרב ליאור: לי אין ספק שאם היתה רבנות ראשית כמו שצריך היא היתה מטפלת. לא אנחנו.

הרב יוסף: צריך להיות עצמאיים ולפעול איך שמסוגלים. לדבר בצורה נחרצת, בצורה תקיפה. אחרי הסיכום של הוועדה אמרתי לכל מי ששומע לי לא לשאול אותו בשום דין, בשום הלכה. אדם זה, כמו שכתוב ביו"ד הוא קל שבקלים וכו’. אני מסכים עם מהלך החשיבה הזו שלא ללמד על עצמו יצא, אלא, ללמד על הכלל כולו יצא. כך הוריתי וכך אמרתי.

הרב כלאב: אני מסכים עם מה ששומעים פה. צריך לפרסם את הדבר הזה ברבים וכל הרבנים יחתמו על זה, וצריך לכתוב שהבנאדם הזה לא יכול להורות בשום דבר ואסור לצרף אותו לשום דבר שברבנות. ומה שיותר רבנים שיחתמו.

הרב ליאור: אם היו פוסלים על המקום, זה היה דבר שאינו נשמע. הרי הוא היה רשכבה"ג ומורה הדור וכו’. זה לא היה מתקבל בכלל. אנחנו עשינו את המינימום.

הרב איסר: (מראה את מכתב הרבנים) בגלל זה זה פחות פעל. ולא בגלל שהאנשים האלה חשובים, אלא מהלך כל הדיונים היה התנגדות עזה בצורה לא סבירה ולא הגונה. היו תשובות ומעשים לא ענייניים, בסגנון לא ענייני. וזה היה השיא של הדברים. לא בסגנון ענייני של הרב ההוא טעה.

אחד הרבנים: פוסק מתפלל שלא יצא דבר תקלה מתחת ידו. כשאני ניגש לשמוע פסיקה שלו אני יודע מראש מה תהיה התשובה. בלי קשר לטהרת המשפחה, בכל התחומים. זה כשלעצמו בעיה. צבא שנוגע לכל התורה. ייעוץ זוגיות, יודע תמיד מה התשובה שלו. אם הייתי שם אותו רב צבאי ראשי הצבא היה... אני יודע שבמקום שגדולי תורה לא מתירים הפלות יודעים שיש אחד במדינת ישראל שיתיר ומראש הולכים אליו. זה לא שאלה מה המקרה שלפנינו, אלא כמעט ברור מה המסקנה. זה מדהים הגישה. בטהרת המשפחה ודאי דברים קשים. אבל מי שמתיימר להגיד שבכל דבר הוא יודע זה המסקנות.

אני חושב שהרבה אנשים לא יודעים ולא מכירים, גם הרבנים. לא את הפרשה ולא את האדם. גם אנשים שלמדו אצלו בישיבה, יכולים להגיד ’מורי ורבי’, אבל הם לא מכירים.

אחד הרבנים: אומרים שכמה אנשים שבאו לרב אליהו, הוא שילח אותם.

הרב איסר: נכון. הרב אליהו אמר חתמתי וזהו, כל דבר נוסף שילכו לבית דין רבני. הוא לא חזר בו, ודאי שלא. באים אליו יומם וליל, כל הזמן משלחות, אז הוא אומר: מה אתם רוצים ממני, תלכו לבית-דין.

אחד הרבנים: וגם חשוב לא לשתף פעולה בעלונים במות ציבוריות וכו’. וא"א לתת לגיטימיציה. נקיי הדעת שבירושלים לא היו יושבים בסעודה אפילו, אא"כ יודעים מי יושב. כל שכן פה. זה לא יתכן שאם הבנאדם הזה חתום, זה נותן לגיטימציה...

אחד הרבנים: לגבי ספרים בבית המדרש, עד היום לא הוריתי להוציא...

הרב ליאור: ודאי שצריך להוציא אותם. זה מסר.

הרב יוסף: כשהוועדה דנה, באו לוועדה גם קטעים מהספרים שלו, גם מה שהוא כותב. היו ציטוטים, דברים נוראים.

אחד הרבנים: זה מעניין אותי לשמוע. יש לך דוגמאות?

אחד הרבנים: לפני שבועיים כתב באהבה ואמונה שחומרות זה יצה"ר. והיה עם מו"ר בצבא והגישו בשר כשר ובשר כשר למהדרין מן המהדרין. המקפידים ה"צדיקים" לקחו מהודר, ורבו לקח כשר. שאלתיו: רבי, אתה לא מחמיר? וענה: "אני מחמיר בכלל ישראל". בא אלי בשבת בחור קצין ושאל אותי: תגיד לי, כל מה שלא אכלתי בשר שלוש שנים זה היה סתם?

הרב יוסף: היה ספר עם דברים שבינו לבינה ניבול פה נורא. וקלטת שאי אפשר לשמוע. הרב ליאור כיבה את הקלטת אחרי 10 שניות. עד כדי כך. הרב מיד כיבה את זה.

הרב ליאור: עם פירוט איברים של נשים לפני חמישים נשים. אין הדעת סובלת.

אחד הרבנים: ב"מעייני הישועה" היה כתוב על סחר בנשים. כל אחת כמה היא עולה ומה עושים אתה. וכל זה נכנס לבית הכנסת על דפים ולילדים.

7.     לאחר שישבה הועדה האחרונה, הועלו טענות מצד גיסו של אבינר לזכותו של הנ"ל, בפני הרב... הרב... נפגש עם אבינר כדי לוודא את הדברים ישירות, וגם הקליט את השיחה. בפגישה הראשונה שאל אותו הרב... שאלות רבות, האם יש לו שיטה מיוחדת בענייני טהרת המשפחה, כתמים, היפרדות שיליה, דימום שזורם לאט, זיהוי דם פצע ועוד (חלק מן העדויות). על כל אחד מן הנושאים הללו ענה אבינר שהוא מחמיר, ופירט את שיטתו. הרב... אמר לנו שהשיטות אותן הזכיר אבינר הן מן המחמירות ביותר בפוסקים. לבסוף שאל הרב... כיצד לאור דברים אלו הוא מסביר את העדויות שהובאו לפני בית הדין? ונענה כי נכתבו תשובות מפורטות לכל העדויות אחת לאחת. הרב... ביקש לשמוע את הדברים, ונענה שהמכתב המפורט יישלח לו בפקס. לאחר זמן מה נתקבל פקס, בו נאמר כי התשובות המפורטות בכתב הלכו לאיבוד. הרב... לחץ לקיים פגישה נוספת כדי להסביר את הדברים בע"פ.

בפגישה השניה התייחס אבינר לחלק מן העדויות, ונקט באוקימתות שונות שאינן מתקבלות על הדעת, וחלקן סותרות את העדות עצמה, כמו: "דימום איטי הזורם חלש שהתרתי, הכוונה לכתם" וכו'. על חלק מן העדויות לא השיב כלל.

על כל העדויות הקשורים למראות השיב שהם היו בצבע חום, או חום הנוטה לבורדו (מה שהוא עצמו אמר בפגישה הראשונה שהוא מטמא). לאחר מכן בירר הרב... את הדברים עם הרבנים (בתוכם הרב ליאור, הרב יעקב יוסף, הרב קלונסקי, הרב אליקים לבנון והרב שבתי סבתו) ועם העדים, וכולם אמרו בצורה ברורה שראו צבע אדום לחלוטין - דם גמור. כך גם ראו רבני הועדה.

8.     מסקנה: אבינר מכשיל את הרבים במזיד.

9.     על פי ההלכה, מי שאינו נאמן על איסורי כרתות אינו נאמן על שום דבר שחומרתו פחותה מכרת (כלומר, על כל דיני התורה פרט לאלו שעונשם מיתת בית דין שחמורה יותר מכרת).

10.      לפיכך אבינר אינו נאמן כמעט בכל ענייני ההלכה.

11.      כמו"כ ברור, כי מי שמכשיל את הרבים במזיד אינו ראוי לשמש בשום תפקיד של הדרכה וחינוך.

12.      כ-20 רבנים, חלקם מגדולי הדור, כבר חתמו על הודעה לציבור המודיעה את המסקנה הזו. ההחתמה נמשכת בימים אלו. הפירסום מתעכב מהסיבות שפירטנו בתחילת המכתב. רבנים נוספים רבים אמרו כי הם יודעים את העובדות ומאשרים אותן, אך מסיבות שונות אינם מעוניינים לחתום כרגע. מבין החותמים גם רבנים שאין כל קשר בינם לבין המחלוקות בציבור הדתי-לאומי. צירפנו את הנוסח והחתימות בקובץ נפרד.

13.      ממש כעת מתנהל דיון נגדו בבד"צ של העדה החרדית. הרב יעקב יוסף שכואב מאוד על הכריתות היומיומיות, תבע אותו שם בנימוק שיש להם הרבה ניסיון בטיפול ב"אלם בעירו" שאינו ציית דינא. הוא כתב להם מכתב חריף מאוד. הם חייבו את אבינר להתייצב בפניהם ולהפסיק בינתיים להורות. אבינר מתעלם מהחלטתם, אך שלח להם מכתב שהוא מוכן לדון רק בפני הרב עובדיה יוסף (כנראה כדי שיוכל לטעון אח"כ שהוא אביו של הרב יעקב ולכן הוא נגוע). כאמור, הם חייבו להתייצב ביום חמישי הקרוב ואם לא – ידונו שלא בפניו. נוסח התביעה והחלטת הבד"צ מצורפת בקובץ נפרד.

14.      ישנם סיפורים רבים נוספים המעידים על כך שאבינר אינו ירא שמים. חלק מהסיפורים הללו כשלעצמם עשויים לקבל אי אלו לימודי זכות, אולם הם מצטרפים לעובדות דלעיל ועשויים להבהיר את התמיהה כיצד רב המוחזק כירא שמים יתיר איסורים במזיד.

15.      הסיפורים באים על גבי הוועדה והפסק בענייני נידה וחוות הדעת הברורה שהוא מזיד. לכן מבחינת גדרי לשון הרע ההלכתיים, הוא כבר מוחזק כרשע ומצווה להאמין ואף לבזות אותו. כל מעשה שאפשר לדון אותו לצד זכות או לצד חוב מצווה לדון אותו לצד חוב, אף אם מאוד היינו רוצים לדונו לזכות (ובאמת מאוד רוצים אנחנו. הלא זה אסון נורא לבני הנוער ויש לזה השלכות מרחיקות לכת אשר אכ"מ). וכפי שכתב הח"ח (הל' לשה"ר, כלל ד'. צוטט בחוברת):

"וכל אלו הדינין שכתבנו הוא דווקא באיש אשר מנהגו ודרכו להתחרט על חטאיו. אבל אם בחנת את דרכו, כי אין פחד אלקים לנגד עיניו ותמיד יתיצב על דרך לא טוב, כמו הפורק מעליו על מלכות שמים או שאינו נזהר מעברה אחת, אשר כל שער עמו יודעים שהיא עברה... עשה החוטא במזיד או שעבר במזיד כמה פעמים עברה אחת המפרסמת כל שהיא עברה - אם כן מוכח מניה שלא מחמת שגבר יצרו עליו עבר על דברי ה', כי אם בשרירות לבו הוא הולך, ואין פחד אלקים לנגד עיניו. לכן מותר להכלימו ולספר בגנותו בין בפניו ובין שלא בפניו. ואם הוא יעשה מעשה או ידבר דבר, ויש לשפטו לצד הזכות ולצד החוב - צריך לשפטו לצד החוב, אחרי שנתחזק לרשע גמור בשאר ענייניו... ואשר לא שת לבו לדבר ה', מותר להכלימו במעלליו ולהודיע תועבותיו ולשפוך בוז עליו. ועוד אמרו: מפרסמין את החנפים מפני חילול ה', וכל שכן אם הוכיח אותו בזה ולא חזר, דמותר לפרסמו ולגלות על חטאיו בשער בת רבים".

16.      בנוסף (ולא בתור הוכחה עיקרית!), גם לגופו של עניין בעניין התנהגותו עם הנשים, לא נראה שניתן לדונו לכף זכות. כל ההתנהלות של אבינר בפרשה זו מסגירה את האמת: זיופים, סחבת, איומים, סתירות פנימיות, החתמה שקרית, טענת הבדיקה של הרבנים וסירובו לעמוד מאחריה אחר כך, הטענה השיקרית שהמתלוננות התנצלו, החלפת גירסאות בראיון שהעניק לקלמן ליבסקינד לעומת ראיון עם אילנה דיין ועוד.

17.      וכך כתב התובע, בעלה של המתלוננת, על פרשה זו:

אדם שפרסם בקול ענות גבורה על כל במה אפשרית בדפי שבת ובעיתונות הדתית שהטענות נגדו הופרכו לחלוטין ע"י רבנים ואישי ציבור. כתשעים רבנים חתמו על מודעות שבהן נכתב בהדגשה רבה שהדברים נבדקו ע"י רבנים ואישי ציבור ואין בהן שמץ של אמת. עד היום המתלוננת לא יודעת אפילו מי הם אותם רבנים, אם כן כיצד הם "בדקו"?

אם הבדיקה היתה מטהרת את שמו הוא היה אמור להשתמש בה בבית הדין ומחוצה לו ובכך לשים סוף לפרשה.

צריך לזכור שלא מדובר פה בבעל דין רגיל אלא באדם שיש לו סמכות רוחנית ואחריות על כל מוצא פיו כמורה אל תלמידיו. ואם לא היה בית דין לא היתה לו אחריות מוסרית לומר מה היא אותה "בדיקת רבנים" חשודה שמשום מה רבנים אנונימיים "עומדים מאחריה".

ומה שהכי חמור, זה שהנה מצא לו הרש"א שיטה חדשה לטיהור שמו ללא משפט. הוא כותב דברי שקר על "בדיקת רבנים" שלא היתה ולא נבראה. יותר ממאה רבנים מצטרפים אליו וכבר אין לו צורך בטיהור שמו בבית דין. הוא טוהר ע"י הפצת שמועה שקרית. מה יכולה לעשות המתלוננת מול מהלך דורסני כזה?

רבנים רבים יודעים שאין כיסוי ל"בדיקת הרבנים". הרב שרלו פרסם בעיתון נקודה מאמר שלם על כך שרבנים לא נהגו כהלכה כאשר חתמו על פרסום על "בדיקת רבנים" כאשר הם אינם יודעים כלל אם הסיפור הזה הוא אמת או שקר (זה היה זמן קצר לאחר הפרסום במעריב), ולך תוכיח שהרש"א ועשרות חבריו פרסמו דברים שאין להם שחר. אפילו כאשר אתה רואה את התנהגותו המחשידה של הרש"א אתה מלמד עליו זכות. האם לכל אדם שהיה מספר שהוא זוכה על ידי רבנים אנונימיים היית מתיחס באותו אופן?

ê

ולסיום, ברשותך, עוד כמה הערות חשובות (למרות שהמכתב נעשה כך ארוך מאוד. אך אין ברירה):

א. חשוב לי מאוד לשוב ולהדגיש כי בסוגיה הזו אי אפשר להתחמק מבירור נוקב של האמת. אין זו אחת מן הסוגיות שבהן אפשר להביא את הדעות המנוגדות זו בצד זו, ולומר "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". במקרה שלנו רק אפשרות אחת נכונה: או שהרב אבינר הוא רב לגיטימי, או שלא.

אם הוא רב לגיטימי, הרי שכל האנשים וכל הרבנים שפרסמו דברים בגנותו, הם (במקרה הטוב ביותר) טעו טעות איומה, ועליהם ליפול ולנשק את כפות רגליו של הרב אבינר ולהתחנן שיסלח להם על החטא הנורא שחטאו נגדו, ולא פחות מזה לבקש סליחה ומחילה משמים על שהרבו מחלוקת וביזוי תורה.

ואולם, אם הרב אבינר אינו רב לגיטימי, וכפי שטוענים נגדו הוא מורה בזדון להתיר איסורי תורה, הרי שהוא הרשע הגמור והנוכל, וכל החושפים את מעשיו הם צדיקים ומזכי הרבים, ומצילים את הציבור ממכשולות חמורים. וכל המגינים עליו הם המחזיקים ביד רשע ומשתתפים בהכשלת הציבור. במקרה הטוב ביותר הם טועים טעות איומה ועליהם לבקש סליחה ומחילה מצאן מרעיתם ומן השמים.

אין אפשרות שלישית!

ואמנם, היהודי הפשוט יכול לומר (ומומלץ שיאמר), שאמנם הבירור הזה חייב להיעשות אבל לא הוא זה שצריך לעשות אותו. ומבחינתו אולי זו האמת ואולי זו האמת, והוא לא נכנס לזה. ורק כשיתפרסמו דברים ברורים מטעם גדולי הדור הוא יקבע את עמדתו בעניין, ועד אז אין לו עמדה. [והאמת היא שמצד ההלכה, אפילו יהודי כזה חייב על כל פנים לחוש לדברים ("למיחש מיבעי") גם אם הוא לא יודע שום דבר ברור].

אבל אדם המחזיק באחריות ציבורית, אינו יכול ללכת בדרך הקלה הזו, והוא מוכרח לברר את האמת. שכן אם עורך עלון למשל מפרסם את פסקיו או את מאמריו של אבינר, הרי הוא בעצם מכריע בכך שאבינר הוא רב לגיטימי. ואם מצד האמת הדבר אינו נכון, הוא נמצא מכשיל את הרבים ומחזיק ידי עובר עבירה. על כן אין לו רשות להימנע מלהיכנס בעובי הקורה ולהכריע לכאן או לכאן.

ב. אני חוזר שוב על כך שאין כאן "מחלוקת הלכתית" בין תומכי אבינר למתנגדיו. בשום אופן לא. אלא יש מי שרוצה לבדוק ויש מי שלא. יש כלל במסכת ראש השנה: "אין אומרים למי שלא ראה את הלבנה לבוא ולהעיד, אלא למי שראה את הלבנה". תומכי אבינר לא הסכימו לשמוע או לראות את העדויות שהתבררו לפני בית הדין, וגם ה"בדיקה" שערכו הם היא חסרת ערך: הם בדקו אם אבינר יודע את ההלכה והתברר להם שהוא בהחלט יודע. אולם את הטענות שלפיהן הוא בפועל מורה אחרת, ומתיר איסורים במזיד ולא מתוך חוסר ידיעה, הם לא הסכימו כלל לבדוק והם אף מודים על כך בפה מלא (אם עדיין אינך משוכנע, קרא נא בסוף המכתב את הנספח "הידברות עם הצד השני". אם אין לך צורך – אל תקרא. בלי צורך, יש בזה משום לשון הרע).

ג. לגבי השאלה למה הרבנים לא פרסמו עד עכשיו, ענינו על חלק מהעניין בראש המכתב. נוסיף:  1. גם אני תמהתי ושאלתי אותם והם ענו לי. אף אחד לא טען שזה נבע מחוסר ברירות הדעת של חומרת הדברים. 2. הם ניסו לשמור על כבוד תורה עד כמה שיכלו. 3. הם יודעים שהציבור יעדיף ללכת אחריו ולכן "כשם שמצווה לומר דבר הנשמע וכו'". 4. הם חושבים שאין טעם שהם ידברו עם "מעייני הישועה", "באהבה ובאמונה" או "עולם קטן", כי הם מחזיקים אותו לרב גדול יותר מכולם. 5. כיום זו כבר לא שאלה, משום שחלק גדול מהרבנים המודעים לנושא כן רוצים לפרסם, בצורה ברורה ונוקבת, והעיכוב הוא רק מסיבות טכניות.

אני מצרף שיכתוב הקלטה מתוך שיחה עם הרב... :

ש. אחד הדברים שהכי הציקו לי ומציקים לי עד היום - איך הרבנים ששמעו על זה לא עשו שום דבר, ורק אנחנו, אברכים, שיש לנו כתפיים כאלה קטנות מתעסקים בעניין. הרב יודע שהוא מתיר נידות במשך כמה שנים...

ת. כן, שלוש שנים.

ש. למה הרב ורבנים נוספים שידעו על העניין לא צעקו על זה, בשעה שמדובר באמת בכריתות יומיומיות?

ת. פשוט. כי השאלה היתה לא מה אם תצעק או לא תצעק. אז נניח תצעק, מה זה יתן. הרב הראשון מיקל והרב המחמיר כותב דברים נגד הרב השני בגלל שזה נוגד את דעתו. כל רב בעצם דואג לכבודו והוא חולק על הרבנים האחרים ומשמיץ אותם, ואז הרבנים האחרים משמיצים את הרב הראשון. מה התוצאה, לאן זה יוביל.

ש. אז הידיים של הרב כבולות בעצם.

ת. כל רב. כל רב, כאילו עמיתו למקצוע מכפיש אותו. זה כמו עו"ד שיאמר על העו"ד השני וישמיץ אותו. אבל לעומת זאת, הלקוחות, שהם אין להם תחרות, הם יכולים לבוא ולהגיד, ודווקא הם. רב מן השורה זה כמו בעל מקצוע שאומר על בעל מקצוע אחר, וזה נתפס שהוא מדבר לכבודו, ולכן הדברים לא היו נשמעים.

ש. למה הרבנים לא פנו בעצמם לרב אליהו?

ת. מאותה סיבה. פנו כבר לרב אליהו בעבר, היו כמה פרשיות שהתלוו אחד עם השני, ואל תשכח שלרב אבינר יש קבוצה גדולה של רבנים שתומכים בו "בליינד", בלי לשמוע ובלי לראות, ויצאה כבר זעקה גדולה מאד לצד השני. בנוסף - יש דברים שזה לוקח זמן. בפעם הראשונה, זה מאוד תמוה, ולאט-לאט דבר ועוד דבר, בסופו של דבר זה דבר מאוד משונה.

ש. כן, יש לרב איזה הסבר הגיוני לדבר הזה?

ת. לא. לא. אני לא מבין. אין לי שום קצה חוט להבין את הדברים האלה. כל תשובה פשוט לא תהיה תשובה. ממילא ככל שהתמיהה יותר גדולה - כך יותר קשה לפעול, בגלל שכל אחד מרים גבה... לכן פה זה מהלך שלוקח זמן. זה הצטברות של עדויות, זה הצטברות של פניות, של דברים לא מובנים. הסה"כ הזה יוצר עננה כבידה. אתה לא יכול ליצור את העננה הזו ברגע הראשון. ובכל זאת זה לא פשוט. עכשיו יצא מכתב תגובה של הרב טאו והרב שטרנברג. זה התקדמות. בפרשיה הקודמת הוא נתמך ע"י עשרות רבנים. זה לוקח זמן עד שהדברים מתבררים. הרבנים לאט לאט מבינים.

ש. השמות שחתומים על הפסק בוודאי מדברים בעד עצמם.

ת. כן, כן, זה ברור, הם גם גבו עדויות מכולם. הם לא סתם ישבו וחלמו חלומות. הם בדקו את הדברים בדיקה אישית.

אסיים בתקווה שתחשוב שוב על הדברים, ושה' ישלח לך את האומץ לעמוד מול האמת, למען נדע שעשינו כל שביכולתנו כדי להועיל לציבור הדתי, ולא תיתלה על גבינו ח"ו הטומאה וקבלת תורה מרב שאינו הגון. שהרי כבר אמרו חז"ל שפרנסי הדור נתפסים בעוון הדור, ותרצו או לא תרצו – יש לכם גם כן מעין מעמד כזה.

החותם בצער רב ובכאב גדול,

וגם באהבה רבה,

 (אחד מהאברכים המתעסקים בעניין)