עדות ש. אברך. קרית-משה, ירושלים

במוצאי ט' באב, בשער של נווה דקלים, רוב בני הנוער של נווה דקלים היו בכביש הראשי. ההתנהלות היתה כך שכל רכב צבאי שעובר היו מנקבים את הגלגלים. בסביבות אחת בלילה הגיע הרב אבינר, בהתחלה הסתכל על מה שקורה, אחרי כמה דקות הגיע ג'יפ דיסנדר של הצבא. רוב בני הנוער רצו והתחילו לפנצ'ר אותו, ואז ראיתי שהרב אבינר לוקח מגפון והתחיל לומר: זה לא דרכה של תורה. אני ועוד שני חברים הלכנו ועמדנו בחזית של הג'יפ. הרב אבינר התחיל לדבר במגפון ואמר שמי שמקשיב לרבנים שיזוז מפה. אני אישית לא זזתי. הרב אבינר עלה על מכסה המנוע של הג'יפ. אני עמדתי מקדימה עם הגב כלפיו. הוא התחיל לומר שמי שעושה את זה הוא פרובוקטור של השב"כ וכו'. לא התייחסתי אליו. אמרו לי שהוא הניח את המגפון ואז הוא חנק אותי. כשהסתכלתי עליו הוא אמר לי: אתה לא מקשיב לרבנים? אמרתי לו: אני מקשיב. תלוי למי. ואז הוא דחף אותי בכוח קדימה. זו היתה הפעם הראשונה. הוא חנק מסביב לצוואר, חזק. לא בשביל שלא אנשום אבל בשביל להכאיב. עשיתי סיבוב לנוח. חזרתי וראיתי שהוא הצליח להשתלט ולהזיז את האנשים שלא יחסמו את הג'יפ. הג'יפ התחיל לנסוע. הצלחתי להגיע שוב לג'יפ. איך שהוא ראה אותי הוא חנק אותי שוב והתחיל לדחוף אותי איזה ארבע מטר לשוליים של הכביש.

ש: התנגדת?

ת: לא התנגדתי. לא עשיתי שום דבר. כאילו הייתי איזה אבן. זה העניין בגדול.

ש: כמה אנשים ראו את זה?

ת: כמה אנשים ראו ספציפית? עשרות. כמה אנשים היו במקום? כמה מאות.

ש: ידוע לך על מקרים נוספים?

ת: אני יודע אישית שהיו לפחות עוד שלוש מקרים חוץ מהמקרה שלי.

ש: אתה יודע שהרב אבינר הכחיש את הסיפור בתכנית שלו ב"מורשת" ואמר שלא היו דברים מעולם?

ת: טוב, אז היום בערב יש לו שיעור ברדיו קול חי, ואולי אני או אשתי נעלה לשידור ונשאל אותו שוב פעם.

עדות ג. נווה דקלים ת"ו

אני אספר את הסיפור בקצרה. היה את הבלאגן בתשעה באב על הכביש הראשי בנווה דקלים במוצאי תשעה באב. הגיע לשם רכב צבאי, ג'יפ צבאי. חסמו אותו וניקבו לו את הצמיגים. היה שם בלאגן, לא נתנו לרכב לעבור.

ש: כמה חבר'ה היו שם?

ת: היו שם הרבה. בסביבות מאתיים איש על הכביש, וחסמו את הרכב פחות. אז הגיע לשם הרב שלמה אבינר, התחיל וצעק על החבר'ה שיפתחו את הכביש.

ש: למה הוא ביקש שיפתחו את הכביש?

ת: הוא רצה שיתנו לרכב לעבור. אז עשו שתי שורות של אנשים חומה, כדי שהרכב יתחיל לנסוע. ואז ברגע שנתנו לו לעבור קפצתי פנימה ולא נתתי לרכב לעבור. אז הוא בא, קפץ, חנק, תפס אותי בחוזקה בצוואר ודחף אותי אחורה.

ש: היו ברכב חיילים?

ת: היו שם שני חיילים שלא יצאו מהרכב.

ש: אז הוא עשה בשבילם את העבודה?

ת: כן.

ש: ואז הוא דחף אותך וחנק אותך?

ת: כן, ולא נתן לי לעבור.

ש: זה היה בברוטאליות?

ת: כן, בברוטאליות.

ש: ממש חזק?

ת: כן. יותר מידי חזק.

ש: כמה אנשים הוא דחף ככה?

ת: שלושה או שניים. ידוע לי על שניים לפחות.

ש: מה היה המשך הסיפור?

ת: שהרכב נתנו לו לעבור, והוא נסע.

ש: כמה אנשים היו עדים לחניקה?

ת: היו שם עשר-עשרים לפחות.

עדות ג. יצהר

ש: איפה זה היה?

ת: בצומת של נווה דקלים. ליד הש.ג.

ש: אתם חסמתם?

ת: חסמנו ג'יפ. הוא עמד על הפגוש של הג'יפ. ואמר: תתנו לו לעבור. אנשים לא התייחסו. אז הוא אמר: כל בני הישיבות, תבואו לפה. תעשו שרשרת כדי לפנות את הדרך לג'יפ. הוא עמד על המקדימה של הג'יפ. הם התחילו להעיף אנשים. הרביצו לאנשים כדי שיזוזו. זרקו אותם ופינו דרך לג'יפ (מעצרים הם לא עשו...). הם עמדו בחצי עיגול בין הג'יפ לשרשרת שהם פתחו. אני נכנסתי בפנים. נעמדתי מול הג'יפ. ואז הרב אבינר ניסה למשוך אותי ולדחוף אותי.

עדות י בן 14.5. קרית ארבע (העתק מתוך מסמך כתב יד)

נוכחתי במקום בזמן שפנצ'רו רכב צבאי בישוב נוה דקלים. לאחר המקרה היתה דממה והג'יפ הצבאי נחסם. ואז הגיע הרב אבינר ועמד על מכסה המנוע של הרכב, והודיע לכולם לעזוב את הג'יפ ושאסור לפנצ'ר, בניגוד לדעת כל הנוכחים שם. כתוצאה מכך הגיעו תלמידי הרב אבינר והזיזו את הנוכחים שם בכוח, וכך נוצרה מהומה של מכות בעקבות אלימות תלמידי הרב אבינר. הרב אבינר ירד דמן הג'יפ ותקף בחניקה בן אדם שחסם שם, והטיח בו האם הוא שומע לקול הרבנים.

עדות א. (העתק מתוך מסמך כתב יד)

אני הייתי בנוה דקלים חמש וחצי שבועות עד תשעה באב תשס"ה. בחצות אחר תשעה באב, כל הנוער שאני מכיר יצאו מהכניסה של היישוב בגלל שכולם שמעו שכוחות צה"ל מגיעים לחסום את הכניסה.

בסביבות אחד בלילה רכב של הצבא היה על הכביש והרבה אנשים עצרו אותו והתחילו לפנצ'ר את הגלגלים.

פתאום מישהו שאני לא מכיר קפץ על הג'יפ עם רמקול והתחיל לבקש מכולם לתן לרכב לעבור. ביררתי והם אמרו שהשם שלו הרב אבינר.

הרבה אנשים לא הקשיבו והתלמידים שלו (הם אמרו שהם תלמידים שלו) התחילו לדחוף אנשים בכוח לתן לג'יפ לעבור.

הרב בעצמו קפץ מהג'יפ על מישהו והחזיק לו בגרון והוא צעק: "מה, אתה לא מקשיב לרבנים".

אחרי קצת זמן הם דחפו את הנוער בכוח ונתנו לג'יפ לעבור.

תגובתו של הרב אבינר:

למרות כל הנ"ל, מאוחר יותר אמר הרב אבינר בשיחת "חיזוק" בבית הכנסת בנווה דקלים: "אין זו דרכנו להכות, אבל מה לעשות שיש אנשים כאלו (שמכים). אני לא הייתי יכול לישון בלילה אם הייתי מכה יהודי, אבל יש כאלו" (עדות של עדיאל גרוסמרק מנווה דקלים ת"ו).

בעת הפינוי מבית הכנסת הוא היה בעזרת הנשים (עובדה זו צולמה אף בטלוויזיה), יחד עם כל הבנות הצפופות ושרות, וכשניסו החיילים להתפרץ לשם ונתקלו בחסימה של בנות - הוא הדף ודחף בידיו ובגופו את הבנות, על מנת לאפשר לחיילים להיכנס (עדותן של בנות אשר נכחו במקום).

בסוף אותו שבוע, כשהבין כנראה שעבר את הגבול ועלולים לצאת עליו עוררין, מיהר לכתוב בעלון "מעייני הישועה", וגם בעלון של היישוב בית-אל: "לכן - לא לריב בינינו! מחלוקות בין רבנים - מה טוב, אך לא פסילת תלמיד חכם חלילה... כיוון שזה אומר: כך יש לאהוב, וזה אומר: לא, אלא כך יש לאהוב. כך בונה לו יצר השנאה, קן מורעל בין האוהבים עצמם. לכן זאת למודעי, שיש דרכים שונות לעבוד את ד'. כל אחד יילחם בעד דרכו אבל לא יפסול אישית את ההולך בדרך אחרת, וכבר אמרו תלמידי הבעל-שם-טוב שעלוב יהיה ריבונו של עולם חלילה, אם תהיה רק דרך אחת לעובדו... עכשיו הזמן לפתוח את כל דלתות מחסני החירום של אהבת ישראל".

שבועיים אחר-כך שאל אותו מאזין בתכנית שידורים ברשת מורשת על פרשת המכות, והרב אבינר הכחיש את כל הפרשה ואמר שלא היו דברים מעולם. לעומת זאת נמצאת בידינו עדות מוקלטת של שושי גרינפלד - כתבת "מקור ראשון" שפרסמה את הסיפור על גלעד אורבך: "אני דיברתי עם הרב אבינר אחרי הכתבה. הוא לא הכחיש את הסיפור. הוא אמר רק שהוא לא חנק, אלא שהוא דחף".