תלמידי חכמים שאינם הוגנים
המקורות שלהלן הנם לעיון ולהעמקה. נדרשנו אליהם תוך כדי המלאכה הקשה של איסוף הראיות על מי שחשבנוהו עד עתה לתלמיד חכם גדול. אין בכוונתנו לחתום שכל מקור המובא כאן מתאים במדויק לנידון דידן, אך המקורות חשובים מאוד לליבון העניין מתוך אמיתה של תורה, בהתחשב בבלבולים הרוחניים שעלולים להגרם מגילוי נורא כזה.
היחס לת"ח שאינם הגונים, והפגמים שהם גורמים:
1. אינו תלמיד חכם, נקרא נתעב
מסכת יומא דף עב ע"ב
"'מבית ומחוץ תצפנו' - אמר רבא כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו - אינו תלמיד חכם. אביי ואיתימא רבה בר עולא אמר נקרא נתעב, שנאמר: 'אף כי נתעב ונאלח איש שתה כמים עוולה'.
אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: מאי דכתיב 'למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין' - אוי להם לתלמידי חכמים שעוסקים בתורה ואין בהם יראת שמים. מכריז ר' ינאי: חבל על מאן דלית ליה דרתא ותרעא לדרתיה עביד (חבל על מי שאין לו דירה ועושה שער לדירה). אמר להו רבא לרבנן: במטותא מנייכו, לא תירתו תרתי גיהנם (רש"י: "להיות יגעים ועמלים בתורה בעולם הזה, ולא תקיימוה ותירשו גיהנם במותכם").
אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב 'וזאת התורה אשר שם משה'? זכה - נעשית לו סם חיים, לא זכה - נעשית לו סם מיתה".
2. מדוע נקרא נתעב?
פירוש המהר"ל על הגמרא - נתיבות עולם, נתיב היראה פרק ד
"ומי שיש בו חכמה כאשר אין תוכו כברו - הוא מרוחק ומתועב לפי ערך מדרגתו אשר היה ראוי לה והוא יוצא מזה. דבר זה הוא תועבה. ואין דומה לשאר חוטא שאינו ת"ח, כי במדריגה השפלה ימצא חטא, אבל כאשר יש לו מדריגה בחכמה ואין תוכו כברו - דבר זה תועבה הוא בוודאי לגמרי בערך מדרגתו העליונה... אבל מי שברו במדריגת ת"ח ואין תוכו כך - זהו מתועב, כי בבגד לבן אשר יש לו כתם הוא יותר ניכר ומתועב מן אשר אינו לבן. ויותר מזה ת"ח שאינו נזהר במעשיו הוא מחלל שמו... חילול שם נקרא כאשר יש חטא במי שהוא קרוב אל הש"י".
"כמה הם מפסידים, שהיו ראויים למעלה עליונה גדולה ועכשיו המעלה העליונה נהפך להם לרעה, ולא לרעה כמו שהוא אצל אחרים רק יותר ויותר. ועל זה שייך לומר אוי, על הפסד גדול מאוד... כי כאשר יש לו תורה ואין בו יר"ש הרי דבר זה בחנם... ועל ידי התורה יש לו פתח ושער לכנוס אל בית דירה ואם לא כן המקום סגור, כי האדם הגשמי יש לו מסך מבדיל ומחיצה בין הש"י ובין האדם הגשמי ועל ידי התורה יש לו פתח. וזה שאמר חבל על דלית ליה דרתא וכו', כי אין האדם הזה דירתו אצל הש"י כלל, והוא יותר רחוק מן הש"י מן אדם אחר".
"אבל כאשר הוא בעל חטא בעצמו ונפשו מלא זוהמא ויכנס למדריגה השכלית העליונה - הנה הטמא שאכל מן הקדשים - וכי אין זה גורם אליו המיתה? כך מי שלא זכה ונכנס למדריגה שהיא קרובה אל הש"י, מביא לו דבר זה מיתה, שקרב אל דבר עליון בטומאתו ובזוהמת נפשו... ולפיכך זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם המוות".
3. כאילו נוטע אשירה
מסכת סנהדרין דף ז ע"ב
"אמר ריש לקיש כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשירה בישראל שנאמר 'שופטים ושוטרים תתן לך' וסמיך ליה 'לא תטע לך אשרה כל עץ'".
4. אין מתלמדים ממנו, אע"פ שצריכים לו
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ד הלכה ב'
"וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה, אף על פי שחכם גדול הוא וכל העם צריכים לו, אין מתלמדין ממנו עד שיחזור למוטב שנאמר: 'כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא'. אמרו חכמים, אם דומה הרב למלאך ה' צבאות, תורה יבקשו מפיהו, ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו".
5. אין ממנים אותו לדבר
רמב"ם הל' מלכים פרק א הלכה ז'
"כל מי שאין בו יראת שמים אע"פ שחכמתו מרובה, אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל".
6. כקל שבציבור
שולחן ערוך יורה דעה רמג, ג
"תלמיד חכם המזלזל במצוות ואין בו יראת שמים - הרי הוא כקל שבצבור".
7. בפיו טוב ולבו רע – נחש רמאי
תיקוני זהר תיקון שתין דף צג עמוד ב (תרגום)
"זה לעומת זה עשה הקב"ה. ויש שהוא חצי שלו מתוק וחצי שלו מר, וזה "עץ הדעת טוב ורע, כמו כסף מעורב בעופרת. ויש אילן שהקליפות שלו רעות מבחוץ ומוחו מתוק מבפנים. כך תמצא בנאדם רע בדברי פיו וטוב בלבו מבפנים. ויש שהוא בפיו טוב ולבו רע. כאן מקנן נחש רמאי. כך הוא אדם שתמצא אותו: גופו טוב וסימנים שלו כולם טובים במדה, אך נשמתו נפש רשע מבפנים. מיש שהוא טוב מבחוץ ורע מבפנים - הוא "רשע וטוב לו". כדי שלא יהא לו חלק בעולם הבא... טוב מבפנים ולבוש שלו רע - זה הוא "עני ורוכב על חמור". רע מבפנים ולבוש שלו טוב מבחוץ, עליו נאמר: "ראיתי עבדים על סוסים". והכל נודע במעשי האדם, מה שהוא מבפנים. ולא לחינם אמרו הראשונים: "לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה הוא העיקר". כי השוטים מסתכלים בגוף שהוא הלבוש, וצדיקים מסתכלים במעשים הטובים".
8. גורם לגרש ישראל ממקום היישוב
ליקוטי מוהר"ן, מהדורא קמא סימן סא
"וְעַל יְדֵי שֶׁמַּסְמִיכִין רַבִּי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, עַל יְדֵי זֶה נֶחֱלָשׁ כְּתַב יָדֵנוּ, וְאֵין לוֹ שׁוּם תֹּקֶף, וְנוֹתְנִין כֹּחַ בִּכְתַב יָדָם. וְעַל יְדֵי זֶה הֵם גּוֹזְרִין שֶׁלֹּא יִהְיֶה תֹּקֶף לַכְּתָבִים שֶׁלָּנוּ, כִּי אִם לַכְּתָבִים שֶׁלָּהֶם, וְיִשְׂרָאֵל יִהְיוּ מֻכְרָחִין לִלְמֹד כְּתָב שֶׁלָּהֶם. וְעַל יְדֵי זֶה גּוֹזְרִין גַּם כֵּן לְגָרֵשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמְּקוֹם הַיִּשּׁוּב, שֶׁנִּתְיַשְּׁבוּ שָׁם יִשְׂרָאֵל כְּבָר, אֶל מְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ שָׁם יִשְׂרָאֵל מֵעוֹלָם". עיין שם באורך.
9. ראשי הערב-רב
היכל הברכה לאדמו"ר מקומרנא "כגבר יעזור חלציו" עמ' קע"ו
"וכן להמון ישראל שיבקשו רחמים מבעל הרחמים, שיעורר ליבן להתחבר לצדיק אמת מן הקדושה ולא יהיה להם שום התקשרות עם ראשי ערב רב, המראין עצמן צדיק, פרוש וקדוש, יושב ומתענה בטלית ובתפילין ולומד כל היום. מראה עצמו שאינו יודע כלל מטוב העולם ואינו נהנה מהעולם הזה בשום דבר. וה' יציל אותנו מכל אלה נגעי בני אדם, והם ראשי הדור. ובאמת, כל כך הוא מן השמים, כדי שיהיה בחירה חופשית עד שאין להם היכר בשום דבר", וכו'.
(אגב, אבינר כתב בזמנו ב"באהבה ובאמונה", שהאדמו"ר מקומרנא כתב שערב-רב זה רק מידות ולא אנשים...)
ר' יצחק אייזיק חבר, תלמיד הגר"א, "פתחי שערים" (מבוא לספר עץ חיים ח"ב עמ' 268 – 273)
"... ועניין הערב-רב הוא דבר עמוק כמו שכתב רבינו הגדול (הגר"א זצוק"ל) בכתביו... ומזה נשרש שורש היצר הרע בנשמותיהם בדורותיהם אחריהם, ומזה באו כל החטאים בכל הדורות עד שגרם להם גלות, ומהם ג"כ הפושעים והחוטאים שבכל דור ונביאי הבעל בזמן הבית, שהיו מרמים בהם את ישראל בהראות להם על רע טוב, וכמ"ש, הוי האומרים לרע טוב וגו', שמים חושך לאור וגו'. וכן בזמן הצדוקים והמינים שהיו הופכים דברי אלהים חיים ונמשכו אחריהם הרבה בחושבם שזהו דרכי ה'. וכן בכל הדורות... (וכל זאת) בעקבות משיחא שרבו המתפרצים והם שבעקב דיעקב ששם ויאבק איש עמו כו'... והוא בסוף הלילה בעקבות משיחא עד עלות השחר שאז יהיה גמר בירור הנשמות ויתגלה לכל אור התורה וחכמה העליונה, וכמ"ש, שפת אמת תיכון לעד וגו', ויתבערו ערב רב מעלמא שהוא בסוד נג"ע ר"ע חמש כוחות שחשבם בזוהר... והם המהפכים דברי אלהים חיים בעוה"ר למינות (-נצרות), ונאחזים ונקשרים בתוה"ק ומראים לבני אדם שהוא הטוב בסוד הפיכת חושך לאור ואור לחושך..."
11. כיצד ייתכן שאדם רשע יהיה שקדן ובקי בחכמה?
הרמ"ק על הזהר פרשת כי תצא דף רעז ע"ב
"הנה יש שדים שהם נחצבים מהקליפות, ואין הרכבתם כבני אדם, ועם כל זה יש בהם חכמים, וזה מראה שמשורש הקליפה בעצמה - יש בתכונתה טבע וחשק וידיעה, וכשיתגלגל היצר הרע באדם מקליפה זו, בקל יהפכהו להתחכם בתורת ה', ויהיה תלמיד חכם בתורה מפני דקותו וקרבתו אל הידיעה, ואם לא יעסוק בתורה ולא יחפוץ בענייני הקדושה - לפחות יתחכם בחכמות חיצוניות כמו חכמת התכונה וכיוצא, וירצה לדעת ענייני הגלגלים וכו', כדי להתגאות בהם בפני בני אדם, ולא יפתהו היצר הרע (אלא) רק בענייני חכמה, וזה כי מחצב היצר הרע שלו הוא ממחצב הדק החושק בחכמה.
ויש שדים שהם עצמם כבהמה, ורודפים אחר ההיזק והקלקול ואינם יודעים מאומה, והסיבה היא כי המחצב שלהם רע וגס, ואינם חושקים בשום חכמה. וכשמתגלגל היצר הרע מבחינה זו בבני אדם, הם עמי הארץ שמדותיהם רעות, ורודפים אחר המאכל והמשתה, ושונאים התורה והעוסקים בה, ואם ישוב בתשובה וילמד, יהיה מן התלמידי חכמים שהם קשי העיון וההשגה, וטורחים טורח מרובה להשיג דבר מועט, וטורחים כמה טרחות להטהר ממדות המגונות שלהם".
12. המשתמש בחכמה להרע
מרן הרב קוק זצ"ל - שמונה קבצים, קובץ ה' פיסקה ז'
"המשתמש בחכמה ובינה להרע, על זה נאמר בספרא דצניעותא: וי ליה למאן דגלי ערייתהון".
13. עוד מהזהר על "תוכו כברו" (תרגום)
"ולכן ציווה הקב"ה למשה (שמות יח) 'ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע... אנשי אמת ולא אנשי שקר, שכן 'בני ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית'. ושונאי בצע, כאדם שמח בחלקו, ולא כערב רב בנים של שפחה רעה, שהם כנחש, שכל הארץ לפניהם... ולכן העמידו חכמי המשנה 'לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה', משום שהקב"ה הוא סתום בסתרי התורה, במה נודע? במצוות, שהיא השכינה שהיא דיוקנו... ולכן העמידו חכמים 'כל מי שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש', כדיוקנו של הקב"ה, שהוא תוכו ושכינה ברו... ולכן ציווה הקב"ה למלאכי השרת: מי שלא יהיה תוכו כברו בכל אברים הפנימיים והחיצוניים, לא יכנס בהיכל זה. ולכן אמר הכתוב (דברים לב) 'הצור תמים פעלו, (שם יח) 'תמים תהיה עם ה' אלקיך'".
| 
