דברים פשוטים
מכתב היוצא מן הלב
ל... היקר, שלום,
א. מי אני ולמה אני כותב לך
שמי... ואני חבר של ... ליויתי אותו בשנה האחרונה בדרך
הקשה והמתסכלת בחיפוש (ונסיון לפרסום) האמת בפרשת הר' אבינר. אני יכול להעיד עליו
שכל מעשיו לשם שמים. הלואי שהוא היה יכול להעיד את אותו דבר עלי.
הטבע שלי הוא כזה, שאני לא מסוגל לראות איך אנשים
הופכים לפעמים דברים פשוטים למסובכים, או דברים ברורים למעורפלים ומטושטשים. זה
ממש מכאיב לי. אפילו כשאני שומע סתם שמישהו שואל שאלה ומישהו אחר עונה תשובה (בכל
נושא שהוא), ואני מרגיש שהתשובה היא חלקית, או מעורפלת, או לא קולעת לנקודה
המרכזית של השאלה – זה מציק לי ואני חייב לברר ביני לבין עצמי מה האמת לאמיתה.
מבחינתי אפילו שתאמר דבר שאני לא מסכים איתו, אבל העיקר שהוא יהיה ברור, בהקשר
הנכון, ויתייחס לכל הנקודות הרלבנטיות. אני לא יודע אם התחושה הזו מוכרת לך, אבל
אני מקוה שתבין אותי.
כמובן שיש שאלות שפשוט אין עליהן תשובה ברורה או חד
משמעית; אבל אם יש תשובה כזו, ואני רואה שהיא לא ניתנת – אני מוכן להשקיע הרבה כדי
שהדברים יצאו לאור בצורה ברורה.
גם בפרשה הזו אני רואה דבר דומה. אני רואה שיש כמה
עובדות "קשות" וברורות, שמסביבן יש (משני הצדדים) המון טענות חלקיות, או
לא רלבנטיות, או צדדיות, או שהן לא לגופו של עניין (כמו למשל להתווכח "למה
אדם X או רב Y
אמר ש-Z". אולי פשוט במקום להתעסק
עם X או עם Y
ננסה לברר אם Z הוא נכון או לא?)
לכן אחרי ש... הראה לי את המכתב הקודם שלך הרגשתי חוסר מנוחה,
כי ראיתי שיש כאן מישהו שהאמת חשובה לו, ושניגש לעניין בלי דעות קדומות, ואף על פי
כן (לעניות דעתי) מסתבך ומסתובב מסביב לנקודה בלי לתפוס אותה. לכן אני מרגיש צורך
לכתוב שוב, לשים בצד את כל העניינים הצדדיים ולהתמקד בנקודה המרכזית.
ב. הטענות המרכזיות בפרשה
מבחינתי יש בפרשה הזו רק שתי טענות:
טענה א': אשה שראתה דם היא נידה, והיא אסורה על בעלה באיסור כרת.
הרחבת טענה א': במראות נידה יש דם גמור, שאיש מעולם לא נחלק שהוא טמא,
ולכן אשה שרואה צבע אדום כדם היא טמאה לכל הדעות. מלבד זאת יש הפרשות
מסופקות בצבעים שונים שיש לגביהם מחלוקות שונות.
טענה ב': הר' אבינר מתיר באופן שיטתי נשים שראו דם, או צבע אדום כדם.
מסקנה לוגית (בהנחה שא' וב' נכונות): הר' אבינר מתיר איסורי תורה באופן שיטתי.
האם אתה מסכים שאם הטענות נכונות אזי המסקנה נכונה? אם
כן, אפשר לעבור הלאה.
הוכחות לטענה א': המקור שלה מפורש בתורה, והיא מוסכמת ע"י כל
הרבנים (האורתודוכסים). אם תמצא רב כלשהו – כולל הרב טאו, הרב אלרן וכו' –
שלא מסכים עם טענה א' או עם הרחבת טענה א', אשמח מאוד לדעת על כך.
הוכחות לטענה ב': יש לשים לב שזו טענה עובדתית, ולא הלכתית. ולכן אין
בה מקום למחלוקות וכו'. אם ראיתי משהו בעיניים, שום רב לא יוכל לומר לי שלא ראיתי.
כ-20 עדים (חלקם תלמידי חכמים) העידו ששמו במו ידיהם
עדי בדיקה ועליהם דם ממש והר' אבינר טיהר אותם. העדים נחקרו היטב ונמצאו מהימנים
ע"י בית דין מוסמך.
ג. פירכות אפשריות
האמת היא שלדעתי מה שכתבתי הוא מספיק, וכל המוסיף גורע.
אבל בכל זאת אתייחס לפירכות אפשריות על טענותינו, שנשמעו בפרשה זו.
- הפסיקה ההלכתית פחות חד משמעית ממה שאתה מציג
בטענה א'.
תשובה: פשוט לא נכון. אני מזמין אותך למצוא אפילו רב אחד שחולק על כך.
- העובדות פחות חד משמעיות ממה שאתה מציג בטענה ב'.
פסיקותיו של הר' אבינר הם בתחום הלגיטימי, וכל העדים כנראה טעו או שיקרו.
תשובה: אני מקוה שאף אחד לא טוען זאת ברצינות (שכל העדים טעו או שיקרו), אולם בכל
אופן ע"פ התורה, אפילו שני עדים בלבד הם נאמנים כל עוד לא הוכח אחרת. קל
וחומר כאשר מדובר בעדויות רבות מאוד.
- יש מי שחולק על קביעת בית הדין.
תשובה: במה בדיוק? אם הכוונה שהקביעה לא נכונה הלכתית – ראה תשובה לפירכה מס' 1;
אם הכוונה שבית הדין טעה בקביעת המציאות לגבי הוראותיו של הר' אבינר – ראה תשובתי
לפירכה מס' 2. מכל מקום מי שחולק על קביעה של בית דין (בהנחה שזה בכלל מותר) חובת
ההוכחה מוטלת עליו ועליו להביא ראיות לדבריו.
- פסק בית הדין לא היה חד משמעי.
תשובה: לא נכון. אתה יכול לדבר עם כל אחד מהדיינים ולשאול אותם.
- לבית הדין לא היתה סמכות, כי: 1. לא כל הקשת
הרבנית היתה מיוצגת בו; 2. הוא לא היה מוסכם על כל הצדדים.
תשובה:
א. כדי לחוש לדברים ("למיחש
מיבעי") מספיקה עדותו של אדם מהימן אחד בלבד ואפילו בלי בית דין כלל (והדברים
מפורשים בחפץ חיים). כל הצורך בבי"ד הוא רק כדי להחשיב את הדברים כאמת. אגב,
בשביל להפריש מאיסור, בי"ד לא צריך אפילו שני עדים. מספיק אחד. כל שכן שכאן
היו הרבה עדים.
ב. ביחס לטענה שלא כל הקשת הרבנית
היתה מיוצגת בביה"ד. ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר: האם למשל כדי לקבוע שחנווני
פלוני מרמה במשקולות יהיה צורך בנציגות של "כל הקשת הרבנית"?! ומדוע
כשהדברים אמורים ברב המרמה בפסקיו יהיו הדברים שונים? הרי מדובר כאן בקביעה
עובדתית פשוטה, ולא בדברים התלויים בהשקפת עולם! (כזכור, הפסיקה ההלכתית בעניין זה
אינה שנויה במחלוקת)
ג.
ביחס לטענה
שביה"ד לא היה מוסכם על הר' אבינר: בינתיים הר' אבינר לא הסכים שהעדויות נגדו
תתבררנה בפני כל בי"ד שהוא. האם לדעתך מצב כזה יכול להימשך לנצח, כלומר שהר'
אבינר פשוט יסרב להיבדק, ולאף אחד לא תהיה סמכות לעשות דבר בעניין?
ד. בינתיים לא היה שום אדם או
גורם אחר מלבד בית הדין שבדקו את אותן עדויות והגיעו למסקנות אחרות. ראה
בתשובה הבאה חלק ג'.
- אני לא יודע מה לענות, אבל יש רבנים חשובים שלא
מסכימים למסקנה שלכם ובודאי יש להם תשובות לכל טענותיכם.
תשובה: לטענה זו שלוש תשובות:
א. אם היית אומר "אני תלמידו
של הרב X והולך אחריו בעיניים עצומות,
ולכן אתה צריך להתדיין איתו ולא אתי", באמת לא הייתי ממשיך לדון איתך. אבל אם
אתה נוהג גם להפעיל שיקול דעת משלך, אינך יכול להסתתר בטענה ש"רבנים
אמרו" ועליך לבדוק אם יש להם טענה של ממש או לא.
ב. אתה טוען בפירוש שכל הרבנים
שיצאו נגד הר' אבינר טעו טעות חמורה. מדוע אינך מוכן לבדוק את האפשרות שהרבנים
התומכים בר' אבינר טעו טעות חמורה?
ג.
לגופו של
עניין, הרבנים התומכים בר' אבינר לא התמודדו מעולם באופן ישיר עם
טענה ב' דלעיל וההוכחות לה. הם לא הסכימו להיפגש עם העדים; לא הסכימו לראות את בדי
הטהרה; ולא הסכימו להיפגש עם מי מחברי בית הדין שחקר את העניין. כל מה שעשו היה
לשאול את הר' אבינר מה הוא פוסק בהלכות נידה. ה"בדיקה" הזו לא
התייחסה כלל(!) לעדויות שעל פיהן הפסקים שהוא פוסק בפועל הם אחרים לחלוטין. אם
אתה טוען "גם הם בדקו", הלא תואיל לציין מה בדיוק הם בדקו וכיצד?
- החשדות נגד הר' אבינר הם חסרי בסיס עד כדי כך שאין
צורך אפילו לבודקם ברצינות.
תשובה: ריבונו של עולם! עשרות אנשים, רבני ישובים, תלמידי חכמים וסתם יהודים מבית
אל, אומרים לך שהר' אבינר מתיר איסורי כרת, ובעיניך אפילו אין צורך לבדוק?! מה
צריך לקרות כדי שתחליט שהנושא שווה בדיקה? (ו"בדיקה", הכוונה לבדוק את
החשדות עצמם ולא לעשות "כאילו". ראה בתשובה הקודמת חלק ג'.).
- תלמיד חכם וצדיק גדול כמו הר' אבינר צריך לדון לכף
זכות אפילו בדוחק.
תשובה: לר' אבינר עצמו ניתנה הזדמנות להשיב לטענות שהועלו נגדו, בשיחה עם אחד
הרבנים שחקר את העניין. לא היתה בפיו תשובה של ממש (אתה מוזמן לשמוע את ההקלטה ולהחליט
בעצמך).
- איך לעזאזל זה יכול להיות שרב מפורסם כמו הר'
אבינר יכשיל את הרבים במזיד? ואם כן, למה הוא משקיע כ"כ הרבה בחינוך
ובלימוד תורה? משהו פה לא מסתדר!
תשובה: אני לא רוצה להיכנס לזה. מה שברור הוא שעובדות נשארות עובדות גם אם הן
מוזרות מאוד.
- היו הרבה גדולי ישראל שנאמרו עליהם טענות דומות,
ועובדה שזה לא היה נכון. גם על הרב קוק ישב בית דין שפסק שהוא מקולקל בענייני
צניעות.
תשובה:
א. אז מה? (איזו מין טענה זאת? בגלל
שכמה פעמים טעו זה אומר שתמיד טועים ויטעו?)
ב. על אף אחד מגדולי ישראל האמיתיים
לא נאמרו טענות מפי תלמידי חכמים גדולים על התרת איסורי תורה במזיד. כל המחלוקות
הקשות היו בעניינים אמוניים, רוחניים או חינוכיים, שבהם קשה מאוד להגיע להכרעה
ברורה (הרמב"ם, הבעש"ט, הרב קוק) או בחשד לשבתאות, דבר שגם אותו קשה
מאוד להוכיח (הרמח"ל, ר"י אייבשיץ). אבל אף אחד מהם לא נמצא מתיר
איסורים במזיד. היחידים שאלו היו הטענות נגדם היו ש"צ ופראנק שר"י והם
כידוע דוקא נמצאו אשמים.
ג.
הסיפור על
הרב קוק פשוט אינו נכון. אני מכיר ב"ה כמעט כל ספר שנכתב על הרב קוק (כולל
כמה ספרי השמצה חרדיים), ו"בית דין" כזה לא מוזכר אפילו ברמז.
- צריך להרבות באהבה ובראייה חיובית ולא לרדוף אחרי
אנשים.
תשובה: אין לי אלא לצטט את אריסטו: "אני אוהב את סוקרטס ואוהב את אפלטון,
אבל את האמת אני אוהב יותר".
- כל הסיפור הזה הוא עניין לתלמידי חכמים ולא לאנשים
פשוטים כמוני.
תשובה: זו חזרה במילים אחרות על פירכה מס' 1.
- פירכות נוספות שנשמעו (מפני כבודך אני מרכז את
כולן במקום אחד): הרבנים X או Y מתנכלים לר' אבינר על רקע אישי או אידיאולוגי;
עדיף שיבעלו נידות, העיקר לא להפיל את המחנך של התורה הגואלת; החיים הם לא
שחור ולבן; אי אפשר לדעת מה האמת; כל אחד והאמת שלו; וכו' וכו'.
ולסיום, אנא האמן לי שלא התכוונתי במכתב זה לגרום לך
הרגשה לא טובה. אם ניסחתי את הדברים בצורה חדה וחריפה, עשיתי זאת רק כדי שהעניין
יתברר היטב.
שלך
בידידות,
| 
