הידברות עם הצד השני

לצערינו הרב, אנו מוכרחים להעלות את הדברים דלהלן, משום שנוהגים להציג את הסיפור הזה כ"מחלוקת בין גדולים". חשוב שהציבור ידע שאין כאן מחלוקת. אלא יש מי שבירר ויש מי שלא.

מצד האמת הדברים שכתובים כאן אינם לשון הרע, משום שהרבנים שפעלו כפי שנכתב כאן, פעלו מתוך אידיאולוגיה שיש להם בעניין. אין איסור לספר את האידיאולוגיה של רב, גם אם אתה לא מסכים איתה. כך הורה הרב אביגדור נבנצל ועוד כמה ת"ח.

ואעפ"כ אנו מבקשים שמי שאינו צריך לקרוא, משום שכבר השתכנע מהדברים האחרים שבאתר, שלא יקרא, כדי לא להכנס לחשש של לשון הרע.

אברך:

"יש אדם שלמד איתי כתבי הרב קוק בכולל בפסגות. הוא הלך לר' צבי ואמר לו ש(אברך) עושה זאת בגלל ההתנתקות. מאז אני לא מדבר איתו, נזהר ממנו. הוא הגיע אלי יום אחד אחרי פורים עם מסר מהרב ע. : "הרב אבינר הוא לא מחבל. לא צריך לראות את הלבן בעיניים שלו. הוא השפיץ של הרבנים שלנו וכל תורת הגאולה תלויה בו, וגם אם בועלים נידות זה לא סיבה למחוק אותו. גם בזמן עזרא בעלו נידות והגאולה באה". הביא את הנצי"ב מתחילת בראשית.

דיברתי עם הרב מוטי שטרנברג באותה תקופה. אמר לי שלא בודקים רב, וזה לא העסק שלך. בכל אופן גם אם זה נכון הסיפורים שלך לא בודקים רב וזה בכלל לא משנה מה התוצאות.

הרב זלמן הלך לרב מוטי שטרנברג וסיפר לו שיש דברים בגו (יש ביניהם קשר משפחתי). לר' זלמן אמר שהוא מאמין אם הוא אומר, אך מאוחר יותר הוא אמר לרבנית מלמד שר' צבי לא מאמין. ז. נ. היה אצל הרב טאו, וזה אמר לו: ר' זלמן רודף את הרב אבינר כבר שנים בגלל הדעות הפוליטיות שלו ובגלל מה שהוא כתב על ניר בן ארצי.

לאחר שהרב אליהו הוציא הוראה שאין לשאול את אבינר עד להודעה חדשה, באתי לרב עמי שטרנברג וסיפרתי לו על כך. הרב עמי אמר: אני לא מודיע בישיבה. אתה רוצה - תודיע אתה. אמרתי לו שיש לו כאן את העדים מלאים בדם. הרב מוטי לא רצה לראות את העדים בשום אופן.

הרב ש. גם הלך לדבר עם הרבנים שטרנברג. זה לא הזיז כלום.

הרב אלרן פנה לר' זלמן ודיבר איתו ארוכות. ר' זלמן אמר לו שהבדיקות שלו (של הרב אלרן) מוכיחות שאבינר יודע את ההלכה, אבל הם לא אומרות כלום אם אבינר הוא לא אדם ישר. הרב אלרן אמר שיש לו חזקת כשרות. ר' זלמן אמר לו שיש הרבה רינונים וצריך לבדוק את חזקת הכשרות הזו. גם הרב משה כהן דיבר עם הרב אלרן.

הרב שטיינר והרב קלונסקי והרב זעפרני דיברו עם אבינר בבית של הרב שטיינר, והציעו לו לרדת מהסיפור בשקט ולא יפרסמו את הפסק. ולא הסכים בשום אופן.

אחת המתלוננות:

לפני חמש שנים בערך, חתני והבת שלי הלכו לרב טאו כדי לספר על הסיפור של הרב אבינר והרב טאו האמין להם, כי חתני הלך אז לשיעור שלו באופן קבוע והכיר אותו כאדם רציני, וגם הרב יוסף זיני מאשדוד מכיר את חתני טוב מצרפת. הרב טאו אמר ששם לב שלרב אבינר יש נטייה לדבר עם נשים וזה קצת אובססיבי אצלו וזה מסבך גם את הרב טאו. הוא הבין שזה עניין של יצר הרע, והוא אמר שאסור שהרב אבינר ימשיך להתעסק עם נשים ובמיוחד להפסיק את הקשר שהיה איתי. ומה שהוא ביקש - ואני האמנתי שהוא רוצה לעזור - הוא ביקש ממני להשמיד את כל ההוכחות נגד הרב אבינר. לא לספר לאף אחד. אתה יכול לשאול את חתני. הוא לא אמר סיבה. אולי הוא לא רצה לפגוע בכבודו. זה הפריע לי. במיוחד שהוא השתמש בביטוי "הוכחות", "לשרוף". מכיוון שחשבתי שהוא מתכוון לקחת הכל בידיים ולטפל בזה עד הסוף, זה לא עניין אישי, זה עניין ציבורי. אף פעם לא התכוונתי להשתמש במכתבים האלה כהוכחות. חשבתי שאולי כדי להפסיק עם הקשר צריך להשמיד כל דבר שקשור לקשר. אבל אח"כ הופתעתי, כי הוא לא טיפל. הוא אמנם הזמין את הרב אבינר אצלו, והוא ביקש ממנו להפסיק לטפל בנשים. את זה הוא סיפר לחתני. והרבנית טאו סיפרה לי שהרב אבינר באמת הגיע וכך היה. היא גם אמרה: יכול להיות שיש לו סטייה מינית, אבל גם כך הוא בנאדם גדול. והוסיפה: ככל שבנאדם גדול - כך גם היצה"ר שלו יותר גדול. אבל אבינר לא עשה את זה. זה קשה לדעת אם יש לו עסק אם נשים או לא. אף אחד לא עוקב אחריו. אחר כך התברר לי שהוא כן ממשיך. אחרי הפירסום במעריב כששמעתי שהרב טאו בעצמו אירגן את כל הקמפיין נגדנו וחתם שהוא צדיק וטהור.

אברך ותיק בהר-המור סיפר לנו כך:

באו קבוצה של אברכים לרב טאו ושאלו אותו - איך אתה מסביר את פסק הדין שיצא? הרב טאו אמר להם שזה דומה לגמרא במסכת ברכות לגבי שעיברו שנים וקבעו חודשים בחו"ל, והם ישבו לפניהם ומה שהם טיהרו הם טימאו ומה שהם טימאו הם טיהרו, והכוונה שלהם היתה להראות להם שאתם צריכים לכפוף ראש בפני ההנהגה בא"י. הרב טאו אמר - גם פה זה בדיוק אותו סיפור. ברור שהרבנים שהוציאו את הפסק דין לא חשבו שבאמת אסור לו לפסוק. הוא פוסק כבר עשרות שנים ואף אחד לא אמר על זה שום דבר. אלא הם פשוט מבינים שהוא הרים את הראש יותר מידי, ולכן צריך להוריד להם את הראש קצת, ולכן הם הוציאו מה שהם הוציאו.

סיפר לנו רב ידוע:

זמן מה אחר כך הגיע אחד מתושבי בית-אל והחל לספר לרב טאו את הדברים התמוהים מאוד שפסק לו הרב אבינר בעניין נידה. הרב טאו הפסיק אותו ואמר: למה אתה מספר לי? תלך לבית דין! תושב בית-אל אמר: אבל כבר היה בית דין! הרב טאו ענה: לא, זה בית דין נגוע, זה לא נחשב. שאל התושב: אז לאיזה בית דין ללכת? הרב טאו ענה: תלך לרב וואזנר.

הרב קורן והרב רבינשטיין – תלמידי חכמים גדולים וגם תלמידים מובהקים של הגרז"ן – הלכו בשליחות הגרז"ן לרב טאו ועוד רבנים, עם מכתב מהגרז"ן בו הוא מבהיר שלא חזר בו מהפסק ושלרב אבינר אסור לפסוק בדיני נידה כי אין לו על מה לסמוך. הרב טאו פתח את הדלת, שמע במה העניין ושלח אותם מביתו. הוא לא הסכים לראות את המכתב, אפילו שזה היה המכתב של הגרז"ן ואפילו שהביאו אותו תלמידי חכמים גדולים.

הרב שטרנברג קיבל הוראה מהרב טאו לא להתעסק כלל בעניין, ולכן לא הסכים להתייחס למכתב.

שיכתוב משיחת טלפון מוקלטת עם הרב אלרן:

בכל מחלוקת שמתערבים דברים שהם לא לשם שמים, וזה בוודאי מעורב כאן - מאוד קשה לרבנים גם כשהם גדולים ואדירי עולם, מאוד קשה לברר את האמת. והם בעצמם נתנו לנו את הפתרון. הם בעצמם כתבו בתוך המסקנה שלהם, שהרב אבינר לא בא ולא שיתף פעולה. אז ההוראה שלהם לפי כוחם ויכולתם שהם יכולים לברר כעת - שאי אפשר שהרב אבינר ימשיך להורות. ואז זה נותן לנו את הפתרון, שאפשר יהיה שהרב אבינר ימשיך להורות גם לפי דעתם כשהדברים יתבררו. במילים אחרות - אני רוצה להקל את הצער שיש לי ולך על זה שיש פה דבר נורא, על ידי זה שאני אומר שזה פחות נורא, ואז גם לפי זה העניין הזה של לשם שמים ולא לשמים הוא מוגבל מאוד מאוד. לא שח"ו הרב ליאור והגרז"ן עושים דברים לא לשם שמים, אלא שהחוסר בירור שנעשה כאן הוא נשאר עדיין פתוח, והסיבה שלו זה בגלל שהיה מעורב כאן דברים שהם לא לשם שמים. ולכן אפשר לחיות עם זה... אני יכול לומר לך שאין ספק שהאמת הזו תתברר. אם היא לא תתברר עכשיו היא תתברר בעוד חצי שנה. אבל האמת הזו תתברר, שמה שקשור לצבעים, שזה בירור שאני עשיתי, שהרבנים האלה שאני מכיר מאוד מאוד מקרוב, הרב ליאור והגרז"ן שביררו כמה שהם יכלו - הם יודו שלרב אבינר היה על מה לסמוך. כרגע יש המון רגשות סביב העניין, ומתערבים בזה אנשים שכוונתם לא לשם שמים. ואני אומר לך את זה במלוא האחריות. אני מכיר אותם, ואני לא אגיד לך שמות, אבל עם חלק מהאנשים האלה אני דיברתי...

ש: עם (אברך), נגיד, הרב לא דיבר.

ר.א: אני לא דיברתי איתו. אני לא מכיר אותו. אני לא מאמין לשום שם שאני שמעתי בלי שדיברתי איתו, ולכן אני לא רוצה לדבר על אנשים.

ש: הרי הוא זה שעמד מאחרי כל העניין. אני עומד בקשר עם (אברך) כבר הרבה זמן. אני מכיר אותו באופן מאוד טוב.

ר.א: אז אתה מאמין לו שהוא עושה דברים לשם שמים...

ש: הרב, מכל מה שהרב אומר משמע לי שהרב לא יודע מה שהיה בוועדה.

ר.א: נכון. אני לא הייתי בוועדה.

ש: אבל הוועדה פנתה אל הרב והרב היה יכול להשפיע על הוועדה. למה הרב לא הגיע?

ר.א: אז על זה אני חושב שאני לא צריך לענות לך.

...

ר.א: הבנתי. אז אתה יודע מה - אני מתנה את הפגישה שלנו בזה שאתה אומר לי למי אתה תשמע בנושא של הפרסום מבחינת הלכות לשון הרע. למי אתה תשמע ואני רוצה להיות חופשי לדבר עם המשהו הזה. מי זה הרב הזה. אם זה ר' שלמה פישר ואם זה ראש הישיבה שלך ואם זה הרב זלמן נחמיה.

ש: הבנתי. נגיד כבר מעכשיו - הרב יעקב יוסף. בסדר?

ר.א: לא. ברור שזה לא מקובל עלי.

ר: לא מקובל?

ר.א: לא, כי הוא בוועדה, הוא היה בוועדה.

ר: נו אז מה? איפה שמענו שמישהו פוסלים אותו בגלל שהוא היה בוועדה?

ר.א: כי הוא כבר הביע את דעתו בעניין של פרסום.

ר: הוא ראה את כל הראיות. יש לו עוד יותר זכות לדבר.

ר.א: אז אני חושב שאני איתו לא אוכל לדבר, בגלל העובדה שהוא בוועדה.

הרב ה., רב עיר, סיפר לנו שהוא דיבר עם הרב קלונסקי ושמע ממנו אישית על המראות הנוראים ששם בתיבה של אבינר. הרב ה. הוא חבר טוב מאוד של הרב אלרן. הוא התקשר לרב אלרן ודיבר איתו. הרב אלרן אמר לו שהכל זה עלילות ושקרים של הרב קלונסקי וכבר שנים שהוא שונא את הרב אבינר. וגם כל מה שהיה בוועדה – הכל שטויות ועלילות (איננו בטוחים בכל מילה, אבל זה רוח הדברים).

במילים אחרות: הרב אלרן כבר איננו יכול לומר שהצד השני רק טועה והרב אבינר צדיק, אלא הוא נאלץ לומר שהצד השני רשע, רק כדי שלא יאלץ לומר שאבינר רשע!